<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ל"ב</h1>
<h2>דף צז:</h2>
ושדרו ממתיבתא, האידנא דלא בקיאין בחליטה וספיק' דאיסור' לחומר', ולא שרי למיכל כבדא שלוקה, אלא א"כ טוי לה מעיקרא ובתר הכי שליק לה, אבל שליק לה מעיקר' אסיר, וכן מנהג בכל ישר', וגם תמה רש"י, ותמה על עצמך כבד שנתבשל עם הבשר, מאחר שהכבד אינה נאסרת לא היה לנו לשער בדבר עצמו, אלא במאי דנפק מיניה, דכי אמרי' [צ"ז ע"ב] בדידיה משערי' היינו דוקא בחתיכה דאיסור', אבל חתיכת היתר לא היה לנו לשער אלא במה שנתמעטה מחמ' בישולה.
<h2>דף קי:</h2>
במס' תרומות [פ"י מי"א] גר' כל הנשלקין עם התרדין אסור מפני שהן נותנין טעם ר' שמעון אומ' כרוב של שיקי עם כרוב של בעל אסור מפני שהוא בולע, ומפ' בגמ' [ירושלמי שם ה"ט] מפני דשל שיקי בולע, (ר' יוחנ' בן נורי) [ר' עקיבא] אומ' כל המתבשלי' זה עם זה מותרין, אלא עם הבשר, ר' יוחנ' בן נורי אומ' כבד אוסרת ואינה נאסרת. ר' עקיב' אומ' כל המתבשלין זה עם זה מותרין, אלא עם בשר. פי' מין במינו, אלא עם הבשר, דבשר בבשר אסור [עיין תוספתא תרומות פ"ט ה"ד], וכולן שנתבשלו זה עם זה הרי אילו אסורין, פי' וכל המינין שנתבשלו זה עם זה מין בשאינו מינו הרי אילו אסורין. בגמ' בעי ר' ירמיה שלקה בחלב מהו, פי' הואיל ופולטת ואינה בולעת אם בישלה בחלב, הוה לן למימר הכבד מותרת והחלב אסור ולא איפשיט. ונר' מה שאוסרת ואינה נאסרת, לא לפי שפולטת ואינה בולעת, ולא שטרודה לפלוט יותר משאר בשר, שאם נמלחה עם שאר בשר לאסור הבשר, מטעם כשינוח הבשר מפליטתו עדיין הכבד פולט והבשר בולע, אלא נח מפליטתו כשאר שתי חתיכות בשר שנמלחו זה עם זה בכלי מנוקב שלא אוסרות זו את זו, אלא כך מנהגו של כבד שאינו בולע, כי מונה שם מיני ירקות שפולטין ואינן בולעין ואוסרין ואינן נאסרין, כגון חיסית של איסור אוסר ירק של היתר, ואם הירק של איסור וחיסית של היתר אין החיסית נאסר, כדתנ' [שם מ"ו] ירק של חולין עם חיסית של תרומה אסור, ירק של תרומה עם חיסית של חולין מותר, וקתני סיפ' ר' עקיב' אומ' כל המתבשלין זה עם זה מותרי', כמו שפירשנו שאין מין אוסר מינו, אלא עם בשר שהוא אוסר מינו. ר' יוחנן בן נורי אמ' הכבד אוסרת ואינה נאסרת, פי' בשר אחר שנתבשל עמו, ואינה נאסר' מפני שפולטת ואינה בולעת הכי מפרש לה בתוספ', משמ' דסיפ' דומיא דרישא, אינה בולעת מן המתבשלין עמה. ובפ' כל הבשר [ק"י ע"ב] א"ל אביי לרב ספרא כי סלקת להתם בעי מינייהו כבדא מה אתון בה, פי' דם הנפלט ממנו אסור כשאר דם האיברים, או מותר כגופו של כבד שכולו דם ומותר, והא דקתני אוסרת בכבדא דאיסורא ומשום שמנונית, פי' כבד של טריפה ונבילה דם הנפלט ממנו כך אסור, כמו שמנונית הנפלט ממנו מידי דהוה אצירן ורוטבן. כבדא דהיתירא מאי, פי' דלית בה איסורא אלא דמא, ובעי למיפשט ליה דשרי ודחי ליה. מי' חזינן ליה לרב הונא ולרב נחמן דלא אכלי ליה עם קופיה, אלא פי קנה חוץ לקדירה, א"נ בחליטה. ומייתי תנאי דפליגי ר' אליעז' אומ' לעולם [אינן] בולעות פי' אפי' בכבדא דהיתיר' בהדי כבדא או בישרא דאיסורא שרי ור' [ישמעאל בנו של] יוחנן בן ברוקה, שלוקה בולעת. גמר' ירושלמ' דמסכ' תרומ' [פ"י ה"ט] ר' זירא לא אכל כבדא מן יומוי, שלקה רבה ואכלה, פי' היה מסופק אם הלכה כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, שלקה רבה ואכלה ליה, וסמך עליו ואכלה, י"מ שלקה רבה, פי' שלקה הרבה, כי לא הוזכר רבה בירושלמי. אית דאמרי מלחה רבה ואוכלה ליה, פי' לא היה צריך לסמוך עליו לאוכלה בשליקה בלא מליחה, עד שמלחה תחלה כשאר בשר דאסור לאוכלו שלקה בלא מליחה תחילה, דלא קילא משאר בשר דפשיטא לן דדמו אסור, משום דם האיברי' ומותר בשליקה כשמולחו תחילה. וצריך להוציא דם הסימפונות שאינו דם הכבד ופשיט' שהוא דם גמור ובצלייה קורעו שתי וערב וחתוכיה לתחת. וכבדא עלויה בישרא לכתחל' אסור בדיעבד שרי, משום דמא מישרק שריק, דמשמע הא סריך אפי' בדיעבד נמי אסור, מצינו למימ' משום דם הסימפונות. ולשון המשנה משמע כך, הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת, אי מה שאינה בולעת מחמת טירדת פליטת הוא, הוה ליה למיתני מפני שפולטת אינה בולעת, אלא מדקתני ואינה בולעת, משמע דתרתי מילי נינהו, מה שאוסרת מפני שפולטת (בשאר) [כשאר] בשר, ומה שאינה נאסרת מפני שאינה בולעת מבשר אחר המונח עליו, אפי' אם אינה [נמלחה] הכבד ובשר נמלח עליו או לאחר שנחה מפליטתה אינה חוזרת ובולעת מה שפלטה מפני שאינה בולעת. ומי' אע"פ שאנו מדמין לא נעשה מעשה.
<h2>דף קיא.</h2>
ושדרו ממתיבתא, האידנא דלא בקיאין בחליטה וספיק' דאיסור' לחומר', ולא שרי למיכל כבדא שלוקה, אלא א"כ טוי לה מעיקרא ובתר הכי שליק לה, אבל שליק לה מעיקר' אסיר, וכן מנהג בכל ישר', וגם תמה רש"י, ותמה על עצמך כבד שנתבשל עם הבשר, מאחר שהכבד אינה נאסרת לא היה לנו לשער בדבר עצמו, אלא במאי דנפק מיניה, דכי אמרי' [צ"ז ע"ב] בדידיה משערי' היינו דוקא בחתיכה דאיסור', אבל חתיכת היתר לא היה לנו לשער אלא במה שנתמעטה מחמ' בישולה.
